החלטה בתיק ת"א 37483-02-11

מבוא

1. עסקינן בתביעת התובע בגין נזקי גוף שנגרמו לו לטענתו בתאונה שאירעה ביום 7.04.2009 (להלן: "התאונה"). התאונה הינה "תאונת דרכים" כמשמעה ב חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "החוק").

2. לפניי, בקשת הנתבעת להבאת ראיות לסתור את החלטת הוועדה הרפואית לעררים של המל"ל מיום 23.03.2010 (להלן: "הועדה הרפואית") אשר קבעה לתובע נכות לצמיתות בשיעור של 10% לפי סעיף 48(2)(ז)(1) ל תקנות המוסד לביטוח לאומי,(קביעת דרגת נכות מעבודה), התשט"ו- 1956, בגין הפגיעה בע"ש מותני.

3. כל ההדגשות להלן אינן מופיעות במקור אלא אם יאמר אחר.

תמצית טענות הנתבעת

4. לטענת הנתבעת, התובע סבל עוד טרם התאונה מבעיות בברכיו וללא קשר לתאונה וכי התובע הסתיר מהמל"ל את עברו הרפואי לעניין זה ואף השיב בשלילה לשאלה האם סבל מבעיה דומה בעבר. מוסיפה הנתבעת כי מעיון בפרוטוקול הועדה עולה כי לא עמד בפניה החומר הרפואי הנוגע לעברו של התובע, וכי לו היה מוצג בפניה מלוא התיעוד הרפואי לא הייתה נקבעת לתובע כל נכות, וכי אם הייתה נקבעת נכות כלשהי - לא ניתן היה לייחסה לתאונה נשוא ההליך.

5. הנתבעת מפנה לקביעות המל"ל בשתי הועדות השונות בהן נבדק התובע ע"י אותו המומחה, ולפיהן:

א. בבדיקה ראשונה שנערכה לתובע ע"י ד"ר טיטיון ביום 10.11.2009 נמצא שהברך יציבה לגמרי  וכן מצא כי בדיקת ה-MRI    הינה תקינה.

ב. בבדיקה שנערכה ע"י ד"ר טיטיון ביום 23.10.2010  נמצאה אי יציבות קדמית. ד"ר טיטיון שב ועיין בתוצאות אותה בדיקת MRI שעמדה בפניו בועדה הקודמת, אך הפעם פירשה ככוללת ממצא של קרע ברצועה הצולבת.

6. הנתבעת מדגישה כי לא ברור כיצד אותו מומחה מפרש את אותה הבדיקה באופן שונה וכי נפל פגם של ממש בעבודת הועדה.

7. הנתבעת מציינת כי המסמכים הרפואיים שברשותה הינם חלקיים בלבד ומבקשת מהתובע להמציא לידיה מסמכים נוספים.

8. הנתבעת מוסיפה וטוענת כי מקרה זה הינו המקרה הקלאסי במסגרתו על ביהמ"ש לאפשר הבאת ראיות לסתור, מהטעם שהועדה הרפואית פגעה פגיעה של ממש בזכויותיה. כן נטען כי יש לאפשר את הבאת הראיות לסתור מטעמים של צדק טבעי ופגיעה בזכות הטיעון של הנתבעת.

תמצית טענות התובע

9. לטענת התובע, דין הבקשה להידחות מהטעם כי התיעוד הרפואי אשר צירפה הנתבעת לבקשתה נערך לפני 20 שנים, ערב גיוסו של התובע לשירות חובה, כאשר משנת 1991 ועד היום לא צורף ולו מסמך אחד המעיד על בעיה כלשהי בברך שמאל. מוסיף התובע כי לו התיעוד הרפואי היה מונח בפני הועדה הרפואית לא היה בו כדי לשנות את קביעתה.

10. לטענת התובע, הנתבעת לא הוכיחה כי התובע סבל מפגיעה ברצועה הצולבת הקדמית בברך, או כי סבל מבעיה רפואית אשר היה בה כדי להגביל את תפקודו בברך, וכי אבחנותיו של ד"ר טיטיון בועדה הרפואית הינן מקצועיות רפואיות גרידא ואינן מצדיקות הבאת ראיות לסתור.

11. מוסיף וטוען התובע כי מהמסמכים הרפואיים הבודדים אשר צורפו לבקשת הנתבעת עולה כי סבל מדלקת מתחת לברך ומשחיקה של הסחוס מתחת לפיקת הברך אשר גורמת לדלקת וכי אין קשר בינן לבין הפגיעה הרצועתית ממנה הינו סובל בשל התאונה.

מוסיף ןטוען התובע כי הבאת ראיות לסתור תותר במקרים חריגים בלבד ומטעמים מיוחדים שיירשמו וכי המקרה דנן אינו נמנה עליהם.

12. בתשובתה לתגובת התובע מציינת הנתבעת כי אין זה תפקידו של התובע להכריע מה התיעוד הרלוונטי לועדה, אלא עליו למסור את מלוא התיעוד ועל הועדה להכריע בעניין.

הכרעה